<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פ"א</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כל העריות כלן אחד ער ואחד ישן, הישן פטור. אחד השוגג ואחד מזיד, השוגג מביא קרבן והמזיד חייב. אחד ברצון ואחד באונס, האנוס פטור אם הוא נבעל.
<h2>דף יד:</h2>
אביו או בנו שנשא אשה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. מותר אדם באשת חמיו. והירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד] אוסר משום מראית העין ולא משום דבר אחר, שהרי דוד נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו, שנאמר [ש"ב י"ב] ואתנה לך נשי אדונך בחיקך. ומעשה באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו, ור"ת הפסיד סעודתו ואסרה לו. ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו שנאמר [ישעיה נ"ח] ומבשרך לא תתעלם.
<h2>דף יט:</h2>
כל הבא על הערוה, בעדים והתראה במזיד חייבין הבועל והנבעל מיתה האמור בהן, כמו שאפרש בהלכות דיני נפשות. ואם בלא התראה ואפילו העובר תלמיד חכם, או אם הערוה מאלו שאין בהן מיתת ב"ד חייבין כרת, שנאמר [ויקרא י"ח] ונכרתו הנפשות העושות, הבועל והנבעל. ואם הותרו לוקין, שכל חייבי כריתות לוקין. ואם שוגגין, חייבין חטאת קבועה. כל הבא על אסורי לאוין והותרו במזיד לוקין הוא והיא. בשוגג פטורין מכלום. כל הבא על השניות במזיד לוקין מכת מרדות. אבל חייבי עשה אין לוקין והרשות ביד בית דין להכותם מרדות להרחיק מן העבירה. בכל אלה, בין הערה שהכניס ראש העטרה בלבד, בין גמר ביאתו, שהכניס כל האבר אפילו לא הוציא שכבת זרע ואע"פ שפירש ולא גמר, בין הערה שלא כדרכה, בין שוכבין בין עומדין, בין בא כמתעסק שאין כוונתם לכך, בין האשה או בהמה שרבע טרפה, ואע"פ ששחט בה שני סמנין ועדיין מפרכסת, חייב בדין האמור בו, מיתה או כרת או קרבן או מרדות.
